רק בחלומות אתה מופיע, מלאך מטייל בשמים, רוצה לראות הכל.
הלכת מבלי לומר שלום, אפילו לא נפרדנו, גיבור של אמא, אתה תהיה לי מלך העולם
תמיד, תמיד תהיה שלי, קח את תפילתי איתך.
תמיד תהיה ותשאר לנו עם החיוך המושלם.
נשאר רק תמונות, רק זכרונות ולב שבור.
אני יודעת שאתה בגן עדן שם מקומך בני היקר, תנוח על משכבך ושמור על כולנו.
אוהבת ומחבקת מכל הלב, אמא!
מה אפשר להגיד לילד שאיננו?/ אמא
מה אפשר להגיד לילד שאיננו?מזל טוב? עד 120? יש לי רק דבר אחד להגיד בני היקר תשמור על כולנו מלמעלה ילד אהוב שלי. יהי זכרך ברוך
מאז שעזבת הכל השתנה פה.../ אמא
הוא נשאר בן 22, הזמן הלך חלף לו.
יש לי כל כך הרבה מה לומר לך ילד של אמא.
אם אשב לכתוב אני לא אסיים עוד הרבה.... כל יום שעובר, כמה אתה חסר- כמו נצח.
מישהו דואג לנו שם למעלה.
השנים חולפות ולא הספקת, אחרי הכל הגעת לשמיים והצטרפת לשערי הרחמים.
מלא מלאכים מעלייך מלווים אותך ואת צעדייך.
יש כל כך הרבה מלאכים בעולם שלנו, אל תפחד לעוף מלאך שלי!
יהללוך מלאכים, ולא תאבד דרכיך יאירו ניצוצות הכוכבים את דרכיך.
לפעמים כל כך קשה... אל תחשוב ששכחנו, אתה הכל לפני הכל!
החיים ממשיכים- יש עצב, יש שמחה וגם תקווה.
אהבת את החופש, את היופי ואת החיים.
היה לך יופי חיצוני וגם פנימי, נשארה לנו רק מצבה....
היכן נעלם הזמן? אולי רק הוא יעזור?
נשארו לנו רק תמונות וזיכרונות,
געגועים וחיבוקים חמים
אוהבים ומתגעגעים,
לא נשכח אותך לעולם!!!
ילד של אמא/ באבי (אמא)
ילד של אמא,
אם היית כאן הייתי מבקשת עוד סימן אם היית כאן הייתי מנסה לקבל עוד זמן תחזור אלי
הנה עבר חלף לו עשור מהיום שעזבת אותנו.
אתה לא מבין השתנה כאן הכל.
הכל השתנה, כולם גדלו, הזדקנו, התחתנו, הקימו בית- משפחה.
ואתה מה....?
לא הספקת כלום....!
למרות שאני יודעת שעשית כיף חיים כמה שיכולת אבל לא מספיק!
לא ישנת- בעיקר היה אצלך לבלות ולעשות חיים.
אבל כפרה רציתי שתעשה עוד....
יש לנו משפחה נהדרת בטוח שאתה רואה הכל מלמעלה.
האחיינים החמודים והמקסימים שלך הם כל הזמן רואים את התמונה שלך ואומרים "הינה רועיקו" הם יודעים מי אתה ומדברים עלייך כל הזמן.
בטח חיים שלי פגשת את סבתא, מתארת את הפגישה שלכם כמו שאת היודע עם זרועות פתוחות איך רציתי לראות את זה.
גם אני רוצה לנשק אותך ולחבק אותך את חיבוק הדוב שלך שידעת לתת, להכנס לרכב שאתה מחכה לי ומקבל אותי בשיר של שלומי שבת "אמא"...
אתה חסר לי, ילד של אמא.
מתוק שלי, חיים שלי.
אוהבת מתגעגעת המון המון נשיקות וחיבוקים שלך
באבי.
בן יקר של אמא/ אמא
בן יקר של אמא. איך אפשר לחגוג יום הולדת במצב כזה?! אבל בכל זאת תמיד מרימים כוס לכבודך ומבקשים כל מיני בקשות... ומה אומרים עד- 120? או...... אני מנשקת מחבקת אותך כמו תמיד! אתה חסר לי מאוד! אוהבת אמא - באבי
ילד שלי/ אמא באבי
ילד של אמא,
זה תשע שנים שאינך פה איתנו, אני יודעת חיים שלי שאתה נמצא במקום שאין כמותו, מקום טוב למעלה ליד בורא עולם,
משקיף על כולנו ושומר על כולנו.
נותן לנו חוזק וכוח, ומתפלל שיהיה רק טוב לכולם.
אתה לי בן, אתה חבר ואתה חסר!
רועיקו שלי תשלח לי הרבה אור אהבה ובריאות, חוזק ונחמה לכולנו.
מלאך שלי תשמור על כולנו מלמעלה תעטוף אותנו בחום ואהבה כמו שהיית תמיד!
רציתי לשנות הכל אבל אי אפשר,
רק לראות אותך שוב לתת ליטוף, אחד, אבל אי אפשר.
כמה רציתי תמיד קיוויתי לראותך שוב!
יהי זכרך ברוך, מעתה ועד עולם.
אוהבת אמא (באבי)
ילד שלי/ באבי -אמא
כבר 8 שנים בלעדייך, שזה בילתי נשכח ולא נתפס... כאילו היה אתמול.
רועיקו אתה חסר לי, לנו מאוד! ילד נפלא שלי ואח יקר לאחייך, כמה אנחנו מתגעגעים אלייך כל החיים שהיית איתנו למדנו ממך רק צחוק ואהבה. היית בחור מרשים ונפלא, תמיר, היית חבר! כל מה שצריך להיות בבן אדם היית! אין, אין אחד כמוך.
אני בטוחה שאתה נמצא במקום מיוחד שכולו טוב ומחייך את החיוך הנפלא שלך מפה לאוזן וצוחק את הצחוק המלא שלך.
ילד שלי, אני יודעת שאתה שומר על כולנו מלמעלה ולא שוכח לגעת בנו בדרכך שלך. אזכור אותך לעד, אוהבת אמא.
רועי/ מיכי
חבר יקר שלי, היום היית אמור לחגוג 30.... נלקחת בדמי ימייך.... אין יום שעובר עלי בלי מחשבה של איפה היית היום אם לא... במה היית עוסק אם לא.... לומד... עובד... אם לא... חתונה... ילדים... אם לא.... לצערי, וגם לשמחתי, החיים ממשיכים, אנחנו ממשיכים... עם החיים, השיגרה והמחשבות... ואתה... תישאר צעיר לנצח... עם הגובה והיופי המרשים (הרי זה לא הבגדים זה הקולב...) עם החיוך שובה הלב, והצחוק המהדהד... עם היציאות המצחיקות, וגם אלה שלא...(שעוד יותר מצחיקות) ועם הנעורים הנצחיים שלך שנגדעו ברגע. ROY- הזכרונות הכי מתוקים הם אלה שהכי כואבים!!! ג'ני, צרעה, ריף רף, נוהל יום שבת, כל אלה ישארו חקוקים בי לעד ואתה... חיוך אחד שלך והשמש כבר זורחת... תמשיך לצחוק מלמעלה ולשמור על כולנו לעד... וגם על דור ההמשך- שלצערי לא פגשת.... מדליקה 30 נרות- ומכבה אותם בעצב.... מיככככי
מלאך/ שרית
....אז רועיקו שלי עברו 7 שנים בלעדיך, קשה להאמין.... נשבעת לך כאילו רק אתמול היתה ממך השיחת טלפון אלי בשמונה בבוקר ובהתלהבות אתה מספר על הסופש הקרוב בצפון. אני שואלת את עצמי, 7 שנים עברו האם מתישהו אני העקל שאתה לא איתנו? האם הזיכרונות לאט לאט יתחילו להתערפל? האמת לא רוצה את התשובות, כי אני יודעת, רוצה ומאמינה שכל עוד אני חיה, את השיחה של שמונה בבוקר תמיד אזכור כאילו זה היה אתמול. בשבילי אתה נסעת לסופש ועד היום אתה נהנה שם ופשוט עדיין לא חזרת. מלאך קטן שלי, הגעגוע באמת שמתעצם ומתחזק חושבת עליך תמיד ולעולם לא אשכח. אוהבת אותך, שרגו' שלך!!!!
לרועיקו שלי/ אמא (באבי)
רועיקו שלי, עברו כבר 7 שנים בילעדיך... אתה חסר לי מכדי שאספר לך במילים את כל מה שעובר עלי, אני יודעת ומרגישה שאתה מסתכל ונמצא כאן איתי, מלאך קטן שלי, וצוחק את הצחוק המדליק שלך. אבל כמובן אתה יודע ורואה שאנחנו ממשיכים הלאה עם כל הכאב שבנו בלעדיך. נצבט לי הלב איך החיים שלנו ממשיכים הלאה ואתה לא כאן איתנו. כואב לי שאתה לא יכול להיות איתנו כאן ולהרגיש את המשפחה שגדלה עם אחיינים מדהימים, לדעת שהם מכירים אותך רק מתמונות ומסיפורים, אלה הקטנה שאומרת לך בכל בוקר מול תמונתך "בוקר טוב רועי"... ולירן הקטנטן מצביע ואומר הינה....
אני מתגעגעת מאוד אליך ילד קטן של אמא. חיים שלי אין יום שעובר בלי שאתה עובר לי בראש. תן לי ילד שלי את הכח להמשיך הלאה יפה שלי, הגעגועים אליך רק מתעצמים, אוהבת המון מחבקת בכל הכח, אמא!
יום הולדת 29/ שרגו' (אחות מתגעגעת)
מלאך קטן שלי..... לפני שבע שנים כתבתי באתר שלך "צבעים" וכך זה היה.......
"כשאני מעיפה מבט לשמיים ותוהה כיצד השמש מחליפה צבעים נזכרת בך מלאך קטן שלי. נתת לי את צבע הדבש שבעניך המחייכות, נתת לי את הורוד בלחייך הסמוקות, נתת לי את הצהוב כשזרחת מאושר, נתת לי את הסגול כשסתם שוחחנו, נתת לי את האדום בליבך האוהב, נתת לי את הכחול בימי הקייץ, נתת לי את התכלת כשפיזרת את העננים מעל ראשי, ואני לקחתי את כל הגוונים ומערבבת, וקשת ענקית של אהבה אליך יוצרת, קשת שנפרסת ונימתחת על כל אותם ה22 שנים שלנו ביחד.
וביום אחד הקשת נעלמה הגוונים הפכו בבת אחת לרקע שחור. יש ימים שמחפשת את הקשת שלנו רועיקו, היא מציצה מידי פעם אך נעלמת לה מהר בין העננים האפורים. רוצה לבקש ממך אח קטן, פזר עלינו את הצבע הלבן, להעלים מאיתנו את הצבע האפור/שחור.
מאמינה בכל ליבי כי הקשת תשוב, הצבעים שוב יצבעו את חיינו בשלל גוונים. אך אותך אח קטן לא נשכח לעולם, כי אנו נדע שזה אתה, אלו הצבעים שלך." ---------------------------------------------------------------------------
והיום רועיקו הצבעים חזרו הקשת שבה אלינו, המשפחה התרחבה ומאושרת, המתנה שלך אלינו זו השמירה שלך עלינו! מחר "ימלאו" לך 29 שנים, ולנו המתנה אליך זה האושר שצף במשפחה. החיוכים שהבטחנו מקועקעים על פנינו, ומבטיחים לך מלאך קטן שכך ימשיך אמן ואמן!!!! אוהבים ולעולם לא שוכחים, את רועי שלנו את המלאך שלנו! אוהבת ומתגעגעת בכל ליבי, אחותך שרית.
ילד יפה שלי/ אמא (באבי) אתה חסר....
כבר חלפו 6 שנים שאנחנו לא ביחד איתך, כל צעד שאנו עושים ומדברם אתה איתנו,כמה אתה חסר לנו...
אנחנו כאן למטה ואתה למעלה מרחף ומביט בנו וצוחק את הצחוק המושלם שלך.
בכל דרך שאני הולכת או נוסעת כל דבר וכל פינה מזכירים לי אותך, כשאני עוצמת את עיני דמותך תמיד מופיעה לפני עם השלמות והיופי.
ככל שהשנים חולפות להן כך גם הגעגוע והחיסרון שלך גוברים...
ילד יפה שלי שמור עלינו ועל המשפחות המורחבות שניהינו.
אוהבת מאוד מחבקת ומנשקת אותך ילד שלי... אמא!
לעלום לא נשכח/ שלך לנצח זהו יום מאוד קשה לכולם, זהו יום שכל המדינה בוכה וכואבת, זהו יום של אבל, זהו יום של דמעות ועצב, זהו יום שקט ודממה, זהו יום בו כל אחד ואחד מאיתנו זוכר את אהובו/תו את יקירו/תו
ולך..... זהו יום שבו אני בוכה עליך, זהו יום שכואבת את כאבי משאר הימים, זהו יום שבו אני מביטה בתמונתך, ושואלת מה אתה עושה עכשיו? שומע את אותם חיילים שנלחמו, את אותם אנשים תמימים שהלכו לטייל ולא שבו.... ואתה רועיקו מספר את סיפורך שלך... כמה נלחמת על חייך בחמש הימים בבית החולים, ממש לוחם קרבי בשטח. דומה לאבא אם רק הייתה זוכר אותו...... שנייכם נלחמתם בשביל לחיות ולהישאר כאן איתנו. איזה עולם אנו חיים? איך קטפו לי את אבא בילדותי, ואותך באמצע חיי. למה את הפרחים שלנו לוקחים? את הקטיפה הזו חייבים להפסיק, אבל איך רועיקו?......
העולם ממשיך בחייו, החיים שלנו ממשיכים, לכל פרח ופרח יש את היום שלו שבו מתאחדים איתו. אתם הפרחים שלנו ואנו איתכם בכל יום ויום, חסרים לנו מאוד, אבל אנו ממשיכים לחייך כפי שהבטחנו,(לא תמיד עומדים בפני הגעגוע) אתם עוזרים לנו לבנות את חיינו בלי להיראות, אך הנפש מרגישה ויודעת כי אתם כאן צמודים צמודים וחובקים אותנו, אוהבים אותכם ושולחים אהבה ענקית, וגעגוע אינסופי.
כמה אתה חסר/ יונצ' (רמבו)
רועיקו, רק אלוהים יודע כמה אתה חסר לי היום!!!
היום אני בת 26, כבר 5 שנים שאני חוגגת יום הולדת בלעדייך! אבל היום הולדת הזה, השנה הכי קשה לי. קשה לי כי הספקתי המון.... נישואים וילדה קטנה שתהיה בריאה. קשה לי שאתה לא כאן כדי לחגוג איתי את כל מה שהספקתי.
רועיקו אתה חסר לי....... אוהבת אותך אחותך הקטנה (תמיד אשאר אחותך הקטנה) יונצ' ("רמבו")
חיים של באבי/ באבי
עברו וחלפו כבר 5 שנים שאתה לא איתנו והגעגועים ממשיכים להיות יותר ויותר חזקים כמו מי - הים והגלים.
מאז שהלכת הרבה דברים השתנו ועדיין לא מעקלים!!!
כאילו אתה יושב איתנו, צוחקים מדברים מזכירים, כל רגע, כל צעד וצעד שעשית לא שוכחים!
כולם כבר התבגרו וכבר היקמו משפחות, ואתה שם למעלה מביט בכל וצופה ונותן את הכוח שהיה לך לכולם להמשיך הלאה. עם החיוך המקסים שלך, עם השיניים הצחורות והלבנות שלך, ושמח שהכל ממשיך הלאה. וזה אתה, ילד שלי!
אתה חסר לי מאוד חיים שלי ישנם דברים שקורים ואתה לא כאן לצידנו. אני יודעת שאתה ממשיך להדריך ולשמור עלינו מלמעלה, שנצליח בחיים ונהיה מאושרים עם הרבה שמחה ובריאות!
מלאך קטן שלי, אוהבת, מחבקת, מנשקת וזוכרת אמא.
לילד הזה התפללתי/ אלי בורנשטיין (אח)
לילד הזה התפללתי/ אייל גולן
תן לי את השיר הזה במתנה שילווה אותי תמיד כמו תפילה ומלב אל לב תפרח המנגינה אשר מחלומות יפים עולה תן את הדמעה שמעינייך ירדה אשמור אותה כעגל טל בנשמתי לזריחה של יום חדש אלחש תודה לתקווה הזאת שמלווה אותי
תן לחוש באור שבקצה המנהרה תן ברכה ליום שבו עמלתי ואנא שמור לי על הילד מכל רע כי לילד הזה התפללתי (2X)
תן את החיבוק שבזוית נתלה אנצור אותו כעל בבת עיני והוא יאיר כמו קרן אור באפלה אקשור אותו על חוט שני תן לי את היופי שחווינו זה אל דע ולב רחב לקלוט את המראות לגעת באושר שבקצהה הנגע בברכה לקבל את הבאות
תן לחוש באור בקצה המנהרה תן ברכה ליום שבו עמלתי ואנא שמור לי על הילד מכל רע כי לילד הזה התפללתי(2X)
געגועים...../ יונית (רמבו)
געגועים אלייך ממשיכים להתקיים כל יום. אני יודעת שתמיד יהיו ואף פעם לא יגמרו,
געגועים... לצחוק המתגלגל לחיבוק הגדול לסודות הקטנים לבדיחות המצחיקות ליציאות המוזרות ליום שישי לערבי חג לגוף הגבוה לרגל המצחיקה.... לעצות שתמיד עזרו (וממשיכות לעזור...)
געגועים אלייך מתעצמים ברגע...
מי נהר/ עידן רייכל (אני בטוחה שהיית אוהב את השיר הזה!!!) "מי נהר זורמים הבט אלו הם ימי חייך הם מימי חייך נשטפים בזרם שמתחיל עם גשם ראשון
מי נהר זורמים הבט אלו הם פלגי המים שיגיעו אל מדבר גווע עם השקט שיבוא
גם אם אשתה את כל הים הוא לא ירווה את צימאוני לעוד יום קרוב אליך לעוד יום בזרועותיך
גם אם אשב מתחת שמש לא ישרפו אותי קרניה כמו לבי נשרף בלהבות אהבתך"
געגועים אלייך הם כמו מים רבים שמציפים ולא מתייבשים אף- פעם אח יקר שלי!!!!
שמור על כולנו מלמעלה אוהבת זוכרת ומתגעגעת ותמיד אוהב אזכור והתגעגע אחותך הקטנה יונץ'.
זהו יום הזיכרון ,ואני צופה בתכניות על משפחות שקולות.
זהו יום קשה מנשוא בו אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שגם אתה היית
בטווח הגילאים הללו...
בגילאים שלא נקלטים בשום שכל ישר ,המוביל אותנו להגיון שבו עולים למעלה רק לעת זיקנה!
בכל אופן רועי...נפצר ממני להכירך אישית ,אך אני חיה את דמותך בעקבות הסיפורים אודות
חיוכך ,רוחב ליבך,וגדולתך כאדם מיוחד במינו מדי יום ביומו .
רועי ,אני רוצה לספר לך על קצת על אחיך ...
יש לך אח מדהים ,טוב לב ,מקסים,אוהב ,אלטרואיסט ומתחשב .
אח שלעיתים מרוב שרחב ליבו ,שוכח את עצמו . חשוב לי לומר לך
שזוהי זכות עבורי להיות לו לאישה ולהשתייך למשפחתכם המדהימה .
עכשיו שנפגשת עם אביך שם למעלה ,בקשה לי אליכם .
שימרו לי עליו ,כיוון שהוא החיים שלי...
ממני
ורד בורנשטיין
מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן... רציתי לומר שלום/ שי כבירי (חבר)
איזה קטע, אחי. כמעט שלוש שנים אחרי שעזבת, החלפתי טלפון נייד לאחרונה ועידכנתי מספרים וראיתי את שמך מופיע בזכרון והבנתי שלא הצלחתי למחוק אותו, עדיין, כנראה שמתוך איזו אמונה טפלה מטופשת שהכל היה סיוט אחד גדול ואין מצב שלא נשב עוד על איזו בירה במעיין ונצחק על העולם... אבל הגיע הזמן לעמוד מול השדים ולהתמודד אחת ולתמיד עם המציאות. עדיין הזוי לי כל הסיפור ובמיוחד זה שלא נפרדנו ככה במפתיע ופשוט נעלמת כמו כלום. ואני פה, עדיין פעור ועצוב... מקווה שמצאת את שלוות העולמים שם למעלה. פה למטה, אני עדיין מתגעגע, אבל אל תדאג, אני לא מתבכיין. האמת שהיתה פעם שממש התגעגעתי וכיוון שאין לי תמונות שלך (כן, עדיין אני לא חזק בקטע של טכנולוגיה... רק לא מזמן למדתי להדליק מחשב...) נכנסתי לאתר לזכרך וראיתי בחזיתו את התמונה שהכי משקפת אותך עם חיוך ה"ג'וקר" שלך מרוח על הפנים, רק שבפעם הראשונה, במקום לצחוק יחד איתך התחלתי לבכות, כמו איזו ילדה קטנה, מול המחשב והרגשתי שעוד שנייה אני קורס. אחרי שהעלתי בחזרה את מפלס הכנרת לשיאים חדשים עלתה בי המחשבה שאם היית פה לידי היית בטח מסתכל עלי במבט הרציני המזלזל שלך עם החיוך הערסוואתי המופתע שלך וצועק עליי: "מה אתה בוכה, יא שרוט??? חלאס להתבכיין..." אשכרה ראיתי את זה קורה בדמיון שלי שהרגיש כל כך אמיתי ואז התחלתי חצי לצחוק חצי לבכות וזה נשמע כמו איזה חמור מיוחם עד שהתעשתתי על הטמטום שלי, הפסקתי להשתגע וחזרתי לעצמי. זוכר איך היינו צוחקים על העולם ועל אלו שבוכים בהספדים כי הם לא מבינים שלמת טוב עכשיו ולא סתם אוצרים נפטר כי הוא פטור מהעולם הזה שבטח לא עשה לו טוב והוא במקום אחר ויותר טוב? עד לא מזמן, 3 שנים אחורה זה היה לי כל כך ברור אבל אחרי שעזבת חטאתי ונכנסתי לעצבות לא מעט פעמים. לא יודע למה. נשברתי. כל הזמן ניסיתי להתאפק מלבכות כי זה מיותר וסתם מכניס את הבנאדם לרחמים עצמיים ויתר מזה, ללא סיבה... אז אני יודע שאתה במקום יותר טוב מבחינה רציונאלית ושהצער והעצב הוא רגש מלנכולי אגואיסטי, אבל זה צחוק הגורל שדווקא אתה שהיית יודע לנצח אותו ולימד אותי את זה, עוזב ככה בלי להגיד שלום. זוכר שהיינו נכנסים קצת לשביזות בבסיס, אני מהחיילים שהיו משגעים אותי ואתה מהשעמום, כמו איזה שני ג'ובניקים הולכים לשק"ם, מרגישים עוד יותר מפגרים ואז היית נותן לי איזו כאפה קטנה שהיתה מפרקת לי ת'צורה ומעיפה אותי 20 מטר קדימה עם סימן אדום של יד של ממוטה על העורף ואתה עם החיוך הדבילי המרוח שלך, רק היית אומר יאללה... וישר הבנו שצריך לחתוך, היית לוקח את הרכב ב' קו, אני הייתי מארגן איזה פצוע לפינוי, נוסעים ליוספטל באילת, מורידים אותו שם וחותכים לאיזו בירה על החוף עד שנזכרנו שיש מישהו שמחכה לנו בבי"ח שנאסוף אותו? טוב שלא היינו נרדמים שם על החוף אחרי כמה בירות כמו איזה שתי פלנגות ושוחכים שיש צבא... תמיד ידעת להוציא מכל מצב את המיטב ולהדביק את הסובבים אותך באופטימיות שלך ולשמור תמיד על השמחה. בכל מחיר ובכל מצב. זוכר שכשהגעתם לגדוד בצפון חיכתה לך ולתומר הקדשה ממני על הקיר, "התוודאות מתנצלת" על כך ששיכנעתי אתכם לבוא לגדוד? אתם אמנם צחקתם אבל באותו זמן התכוונתי לזה ברצינות. עכשיו, בדיעבד, אני מבין שזה היה הצעד הנכון לשניכם ובינינו, גם לנו היו שם ימים יפים. אני רק רואה את כל החברים שלך מהגדוד שבאו ללוויה ולהזכרות וכותבים, שרים וזוכרים ומבין שאצלך זה לא היה משנה איפה תהיה ועם מי. אותך תמיד אהבו ורצו להיות בחברתך בכל זמן ובכל עת. יחיד במינו. זה אופי מיוחד. זה מי שאתה ואת זה אף אחד ושום דבר לא יוכל לקחת ממך. זה רועי (אל תתלהב, אתה יודע שאם היית פה לידי לא היית מקבל אפילו מחמאה אחת, אבל עכשיו אני מרשה לעצמי...) איתך, גם את החרא היינו לוקחים בסבבה והיית גורם לי באמת לראות תמיד את החיובי ולחיות את הרגע. מה אני אגיד לך, אחי... מאז שעזבת קשה לי לעשות את זה. משהו נקטע. משהו ממני מת יחד איתך. אם אחרי הצבא באיזשהו אופן חזרתי להיות ילד במובן של שמחת החיים נטולת הדאגות וכל השטויות שבצבא תמיד אמרתי לך שאני מרגיש שמרגיש לי קצת מפוספס, זה נקטע יחד איתך. אני לא מאשים, אבל זה מבאס. את הפיספוס הגדול אני מרגיש דווקא עכשיו, אבל כנראה שאי אפשר לברוח מזה. לקח לי הרבה זמן לעכל ולרשום את מה שאני רושם לך עכשיו. חודשיים לפני זה אני עוד זוכר שחגגנו לך יום הולדת ב"מולאן" (חרא של מקום זה היה, דרך אגב, אבל זו הפעם האחרונה שאני זוכר, בה ראיתי אותך לפני התאונה) ופתאום מודיעים לי בסלולרארי באמצע טיול בחרמון שהיתה לך "תאונה וזה כנראה רציני", רק הספקתי לחזור ועזבת. פלא שאני ארגיש החמצה? עברנו תקופות רעות יחד ודווקא כשמתחיל להיות קצת טוב זה קורה... ניסיתי לברוח מלהתמודד עם זה, בקושי הייתי בניחום אבלים בשבעה בתירוץ שאני לא יודע מה להגיד במצבים כאלו, אבל תכל'ס, פשוט לא היו לי כוחות. הייתי בשוק ולא היה לי כח לאף אחד כי סירבתי להאמין שזו המציאות וזה באמת מה שקרה. נכנסתי למין לופ כזה של הכחשה והתרחקתי מזה כמה שיותר והאמת שמכל עצב, כמו שדווקא אתה לימדת אותי, ניסתי תמיד לברוח כי החיים קצרים מידי בשביל להיות בהם עצובים. עכשיו אני מחייך כשאני כותב את זה. אבל זה חזר לי בבומרנג כשהייתי קצת עם עצמי כי אי אפשר באמת להתחמק מהעצבות תמיד. אני יודע שלא היית מסכים איתי עכשיו אבל כנראה שזה חלק מהחיים. ראיתי שכתבו לך, כאן באתר, ציטוט עם השיר של פוליקר, 'יורם' וחשבתי לעצמי מה עושים עם חבר שכמותך, באמת?! לא יודע. צחוק הגורל. אתה בדיוק זה שאמור היה לעודד ולהעביר את זה הלאה... כנראה שאלוהים באמת לוקח את הטובים אליו ומשאיר אותנו כאן לאכול קש עד שנאכל את עצמנו בסוף... בקשה אחת לי ממך: כשיש לך קצת זמן פנוי, שים עלינו עין מלמעלה ואם תוכל תן לנו קצת כוחות, כי לא קל פה. אני לא מומחה בחיים שלאחר המוות ואין לי מושג איפה אתה עכשיו ואם אתה רואה או קורא את מה שאני כותב לך, אבל להבדיל מהקלישאות שאומרים תמיד על אהובים שמתים שהם במקום טוב יותר ואומרים את זה, דרך אגב על כל אחד ואחת, בכל הספד... אני לא יודע לגביהם, אבל לגביך אני מאמין בלב שלם שטוב לך ושמגיע לך הטוב ביותר (ואם עושים לך בעיות שם למעלה, תפנה אותם אלי. יש לי כמה מילים טובות עליך. סמוך עליי, אני אחלה עורך דין... למרות שאני יודע שלא נחוץ.) בכל מקרה, פעם אחרונה בעולם הזה, רציתי להגיד לך שלום, סופית. כמו שאומרים: שלום, חבר. מתגעגע וזוכר, תמיד. שלך, שי. "וניפגש בסוף, אתה יודע..."
הרבה דברים קורים..../ יונצ'ה
רועיקו, יש המון דברים שהייתי רוצה להגיד לך אם היית לידי.
ביום חמישי שעבר כמו שאתה יודע אני ומאיר התחתנו הייתה חתונה מדהימה אבל היה לי קשה ואני בטוחה שלא רק לי!!!! היו רגעים שהרגשתי שאנשים רצו לצעוק שם. אני בכל אופן בחופה הרגשתי את חסרונך וכמובן בריקודים היית חסר ליד אלי בריקודים הכורדים עם המטפחת ביד או זה שרוקד עם אמא את הסלוואו.
אני יודעת שגם לך זה עצוב שלא היית איתנו ביום הזה ושאתה הכי מאושר בשבילנו, אחרי הכל היית שם עם אבא לצד כולנו ותמכת והחיזקת כדי שלא נתפרק.... אני אוהבת אותך אח יקר!!!!
ביום ראשון האחרון היית אמור להיות בן 25 וכמו בכל שנה בטח היינו מחכים ל-12 בלילה כדי לקפוץ עלייך להגיד לך מזל טוב כמו שאנחנו עושים אחד לשני. אבל החגיגה הזו לא הייתה במקום זה עולים אלייך להר המנוחות ומסתכלים על אבן עם חריטה. למה אנחנו צריכים לעלות עלייך למעלה כדי "להגיד לך מזל טוב", למה אני ומאיר צריכים לעלות אלייך כדי להזמין אותך להשתתף בחתונה ובשמחה שלנו? למה זה לא היה יכול להיות רגיל שאתה איתנו כאן? למה?
רועיקו, היום ערב ראש השנה רציתי לבקש ממך להיות קרוב אל כולנו ובמיוחד לחזק אותנו את כולנו..... תעשה שתהיה שנה קלה שנה טובה לכולנו איך היית אומר "כוורת דבורים, יותר מתוק מזה יהיה לי סכרת...."
אתה חסר לי מאוד אח יקר ישנם הרבה דברים שקורים ואתה לא איתנו להשתתף בהם. אוהבת אותך מאוד אתה חסר לי.
